ואטה: "המניע"
משלושת הדושות, הדושה החשובה ביותר, "המלך". ואטה דושה משמעותית מפני ששולטת בתפקודי העל בגוף (מערכות העצבים, החיסון, ההורמונלית), ובכל הקשור לתנועה (דם, מחשבות). היא היחידה שביכולתה לנוע ולכן מניעה את הדושות האחרות.
איכויות הואטה הן: יובש, קלות, קור, נייד, מעודן, נוקשה ומחוספס, והיא מורכבת מהיסודות הקלים ביותר בטבע: מרחב ואוויר.
טיפוסי הואטה הם אנשים בעלי מבנה גוף צר ורזה והם אינם עולים במשקל בקלות. הם נעים בקלילות ובמהירות ומתאפיניים בקלילות מחשבה ובעודף מחשבות אשר מקשים עליהם להתרכז , לישון ולפעול באופן עקבי. גופם יבש ונשחק בקלות והם בעלי נטייה לאובדן חוסן ולחולי. הם נוטים לחוסר יציבות פיסית ומנטאלית, ולחוסר תחושת קרקע יציבה. המראה שלהם אינו סימטרי ויכולים להיות או גבוהים מאד או נמוכים מאד, שיערם לא מסודר ויבש וזכרונם גרוע. הם חברותיים ומדברים הרבה, חייהם משתנים תכופות ואינם שגרתיים, הם בעלי נטייה ליצירתיות וזקוקים לתחושת חופש ומרחב. קל להם יותר להעביר רעיונות וליזום דברים מאשר להחזיק ולתפעל תהליכים ארוכי טווח. אנשי הואטה סובלים יותר מקור, והחושים הדומיננטיים אצלם הם המגע והשמיעה. ואטה דושה מתגברת בעונות המעבר, עונות לא יציבות וזמן של שינוי. ומתגברת לקראת הגיל השלישי וקשורה לתהליך ההזדקנות ושחיקת הגוף.
במצב של עודף ואטה יופיעו בעיות כמו נדודי שינה, חוסר מסה, רזון ושחיקה כללית, יובש במפרקים, בעיות עצביות, בעיות בעצמות, כאבי גוף, וחרדות.
מהמקורות: אשטנגה הרידיה, סוטרה סטהנה, פרק 11:
"ואטה במצבה הרגיל אחראית על התלהבות, נשימה, כל פעילויות הגוף כגון מחשבה ודיבור, תהליכי הוצאת הצרכים, תחזוקה של רקמות הגוף במצבם התקין ותפקוד תקין של איברי החישה."
"ואטה כשהיא מוגברת מייצרת רזון, צבע שחור, תשוקה לדברים חמים, רעד, נפיחות של הבטן, עצירות, אובדן חוסן, חוסר שינה וחושים מופרעים, דיבור לא רלוונטי, סחרחורת וביישנות".
פיטה: "המעכל"
איכויות הפיטה הן: חם, חד, קל, שומני, נוזלי, חמוץ וחריף, והיא מורכבת מהיסודות: אש ומים. יסוד האש קל יחסית ויסוד המים יחסית כבד. לכן טיפוסי הפיטה הם ממוצעים מכל הבחינות.
מבנה גופם ממוצע, גובהם בינוני, כשלרוב הוא רזה-בינוני, איבריהם חדים ורכים, עורם בוהק ואדמומי ונטייתם ליובש או ללחות תהיה בהתאם ליסוד הדומיננטי באותו אדם. טיפוסי הפיטה חמי מזג, קלים לכעוס,סובלים מחום באופן כללי ויעדיפו קיץ ומאכלים קרירים. הם פרפקציוניסטיים, חדי מחשבה ותפיסה, עובדים קשה ולרוב על חשבון גופם אשר חזק בבסיסו ויכול לעמוד בכך (עד גבול מסויים). הם דומיננטיים בנוכחותם ובהתנהלותם, הם מנהיגים מטבעם, אופן דיבורם חד, ברור וענייני והם נוטים לשליטה ולהצלחה. עיכול הוא התפקיד העיקרי של הפיטהולכן בדרך כלל תהיה להם יכולת עיכול חזקה. תחושות הרעב והצמא שלהם ברורות מאד ואינם יכולים לדלג על ארוחות. לטיפוסי הפיטה חוש ראייה דומיננטי המביא איתו זיקה לאסתטיקה. פיטה דושה מתגברת בעונת הקיץ החמה ומוגברת באמצע החיים, הזמן בו האדם סיים את הגדילה ועסוק במרץ בעיסוקי החיים השונים.
במצב של עודף פיטה יופיעו בעיות כמו עצבנות יתר ולחץ נפשי, בעיות בכבד, דלקות, בעיות הנובעות מחום עודף כגון: תחושות צריבה וכיבים. נשירת שיער, מגרנות, רעלים בדם, מחלות עור, בעיות ראייה ודימומים. אופי הבעיות נוטה להיות אקוטי ומתפרץ.
מהמקורות: אשטנגה הרידיה, סוטרה סטהנה, פרק 11:
"פיטה במצבה הרגיל נוכחת בעיכול, שמירה על טמפרטורת הגוף, ראייה, ייצור רעב, צמא, תיאבון, מרקם עור בוהק, תבונה, אומץ, גבורה ורכות של הגוף".
"פיטה כשהיא מוגברת מייצרת צבע צהוב בצואה, שתן, עיניים ועור, רעב וצמא יתרים, תחושת בעירה ושינה מועטת מאד".
קאפה: "המאחד"
איכויות הקאפה: כבד, קר, לח, שומני, מוצק, מעורפל, חלק, רך, נייח ומתוק, והיא מורכבת מהיסודות: מים ואדמה, היסודות הכבדים ביותר.
טיפוסי קאפה הם בגדול ההפך מטיפוסי הואטה. הם כבדים ויציבים, מבנה גופם גדול, רחב, מוצק ומלא והם בעלי נטייה חזקה לעלות במשקל. איבריהם עגולים, מלאים ורכים ועורם שומני וחיוור. שיערם מלא, עינייהם עגולות, אופן דיבורם איטי ומתנגן, והם לרוב סימטרים ויפים. אופן התנהלותם שגרתי, איטי ויציב. הם אוהבים לשהות בבית, מפחדים משינויים ואינם אוהבים לעשות פעילות גופנית. הם עצלים יותר מטבעם ובדרך כלל ישנים יותר מדי. הם מטבעם בריאים יותר ואופי בעיותיהם כרוני וקהה. הם נעימים, מסורים, קשובים, נדיבים וחברים טובים. לטיפוסי הקאפה יש יכולת החזקה והתמדה המתבטאת בכמה אופנים: הדחקת רגשות וקושי לכעוס, עבודה במקום אחד הרבה שנים וכדומה.יכולת ההתמדה שלהם יכולה להביא גם להתקבעות. לטיפוסי הקאפה זיכרון מצוין, הם סלחנים מטבעם ונהנים מאוכל ומחומרנות. גופם קר ולח, והחושים האהובים עליהם הם טעם וריח. קאפה דושה מתגברת בעונת החורף בה דומיננטיות איכויות של קור ולחות, ומוגברת בגיל הילדות,הגיל בו הגוף גדל ונוצר המבנה.
במצב של חוסר איזון נטייתם היא לבעיות כמו השמנה, עיכול חלש ואיטי, עצירות, חוסר תיאבון ועניין, בצקות, ליחה ומחלות נשימה, סכרת, דיכאון, רפיון בגוף ותחושת עירפול וכבדות.
מהמקורות: אשטנגה הרידיה, סוטרה סטהנה, פרק 11:
"קאפה מציעה יציבות, סיכוך, דחיסות של המפרקים, יכולת החזקת רגשות ומאמץ ודברים כאלה ואחרים".
"קאפה כשהיא מוגברת מייצרת חולשה של פעילות העיכול, ליחה עודפת, תשישות, תחושת כבדות, צבע לבן, קורף רפיון של חלקי הגוף, קשיי נשימה, שיעול וליחה עודפת".
שלושת הדושות.
מידע נוסף על דושות.
